העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון ס״ט:א׳

« העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון ס״ח:כ״ו העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון ס״ט:ב׳ »

1 תוספות על בבא קמא פתח ↗

פשיטא אם לא יגיד וכו' - וא"ת ה"מ כשעבר על שבועתו כדכתיב ושמעה קול אלה וי"ל דה"ק קרא כשעובר בדבר שאם לא יגיד היה נושא עון אז יביא קרבן שבועה אבל בלא שבועה נמי איכא נשיאות עון כדמוכח במתני' באחד דיני ממונות סנהדרין דף לז: ודוקא בב"ד דכשאומרים אין אנו יודעים להעיד שוב אינם יכולין להעיד דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והיינו אם לא יגיד דקרא אבל חוץ לב"ד אין לחוש שיכול לחזור ולהעיד:

2 שאילתות דרב אחאי גאון פתח ↗

שאילתא דאילו מאן דידע בסהדותא דחבריה מיחייב למיזל ואסהודי ליה ואי לא מסהיד ליה קאים באיסורא שנאמר ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' ואע"ג דהאי קרא בהיכא דאשבעיה ולא מסהיד ליה הני מילי כי כתיבא שבועה לאיחיובי עלה קרבן שבועה אבל למיקם באיסורא כי לא מסהיד נמי קאים באיסורא דכתיב נפש כי תחטא והדר ושמעה קול אלה אלמא כי לא שמע שבועה נמי קאים בחטא ותניא מניין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו ת"ל ולא תעמוד על דם רעך והיכא דאסהיד בבי דינא והדר ביה בתוך כדי דיבור מצי הדר לאחר כדי דיבורא לא דאמר רחמנא אם לא יגיד ונשא עונו כיון שלא הגיד לא יגיד וממילא כיון שלא הגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולא שנא היכא דחזא ממון ולא ידע ביה ולא שנא היכא דידע ביה ולא חזא בר עדות הוא דכתיב או ראה או ידע ראייה בלא ידיעה היכי דמי דאמר ליה מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני ואמר ליה האיך לא מנית לי אע"ג דעדים לא ידעי אי מתנה יהיב ליה אי אסוקי הוה מסיק ביה ופרעיה כיון דהוא קא אמר ליה לא מנית לי ועדים ראו דמנה ליה עדותן עדות ידיעה בלא ראייה היכי דמי דאמר ליה הודיתה לי בפני פלוני ופלוני ואמר ליה לא אע"ג רעדים מחזא לא חזו כיון דאודי קמייהו והשתא דאמר לא הודיתי לך עדותן עדות אמר רב יהודה אמר רב וצריך שיאמר אתם עדיי גבי הודאה דאי לא אמר אתם עדיי מצי אמר ליה משטה אני בך והני מילי דקא טעין הוא אבל אנן לא טענינן ליה אמר אביי לא שנו אלא דאמר ליה משטה אני בך אבל אמר לא היו דברים מעולם מוחזק כפרן אמר ליה רב פפא בריה דרב אחא בר אדא הכי אמרינן משמיה דרבא כל מילי דכדי לא דכיר איניש ולא שנא כי אמר להו לוה אתם עדיי ולא שנא כי אמר להו מלוה ושתיק לוה כי ההוא דאטמין סהדי בכילתא אמר ליה מנה לי בידך אמר ליה הין אמר ליה עירי ושכיבי ליהוו עלך סהדי אמר ליה לא ואמר רב כהנא הא קא אמר ליה לא דאמר רבינא ואיתימא רב פפא שמע מינה הא דאמור רבנן צריך שיאמר אתם עדיי לא שנא כי אמר לוה ולא שנא כי אמר מלוה ושתיק לוה מדקא אמרינן הא קא אמר ליה לא הא אישתיק הכי נמי ואי בעי כתיבא מהנהו סהדי אע"ג דאמר להו אתם עדיי אי אמר כתובו וחתומו והבו לפלוני כותבין ואי לא לא כותבין מאי טעמא דלא ניחא ליה ללוה דליפוק שטרא עליה דליתן לו נכסיה ואי קנו מיניה כתבין מאי טעמא סתם קניין לכתיבה עומד והיכא דאודי בבי דינא כתבין מאי טעמא מילי דבי דינא לכתיבה קיימין ואי לא בבי דינא אודי ואמר להו הוו עלי דייני ולא כלום הוא ואי הודה בקרקע כותבין במטלטלי אע"ג דאיתנהו בעינייהו לא כתבי ולא בקרקע דמי דמחסרי גוביתא:

2 ספר החינוך פתח ↗

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים אֲבָל לֹא בְּנָשִׁים, שֶׁאֵין הַנָּשִׁים בְּתוֹרַת עֵדוּת לְקַלּוּת דַּעְתָּן. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא הֵעִיד בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת כְּשֶׁתְּבָעוּהוּ לְעֵדוּת בַּעַל דָּבָר אוֹ בֵּית דִּין, אוֹ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת וּמַכּוֹת וּבְאִסּוּרִין שֶׁל תּוֹרָה מֵעַצְמוֹ, בִּטֵּל עֲשֵׂה וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, כִּי בְּכֹחַ הָעֵדוּת יִתְקַיְּמוּ הַיִּשּׁוּבִים, עַל כֵּן נִכְתַּב בּוֹ ויקרא ה א אִם לֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. וְאִם תִּהְיֶה הָעֵדוּת אֲשֶׁר כָּבַשׁ עֵדוּת מָמוֹן וְכִחֵשׁ בָּהּ הָעֵד וְנִשְׁבַּע עָלֶיהָ, כְּלוֹמַר שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לוֹ עֵדוּת, חַיָּב לְהָבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וּבַתְּנָאִים הַיְּדוּעִים בָּעִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּמְקוֹמוֹ בִּשְׁבוּעוֹת. ל א וְהוּא אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה קָרְבָּנוֹת הַבָּאִין בֵּין עַל שׁוֹגֵג בֵּין עַל מֵזִיד. כריתות ט א.

2 בבא קמא פתח ↗

וְהַיּוֹדֵעַ עֵדוּת לַחֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מֵעִיד לוֹ. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּבֵי תְרֵי – פְּשִׁיטָא! דְּאוֹרָיְיתָא הוּא – ״אִם לוֹא יַגִּיד, וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״!

1 ואף על גב דהאי קרא בהיכא דאשבעי' בי דינא ולא מסהיד ליה הוא דכתיב ה"מ כי כתיבא שבועה לאחיובי קרבן הוא דכתיבא שבועה. אבל כו' כ"ה בכת"י:

2 אבל למיקם באיסורא כי לא מסהיד נמי בלא שבועה קאים באיסורא. כ"ה בכת"י. עיקר הדין גמרא מפורשת ב"ק ד' נ"ו א' והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו. במאי עסקינן אי לימא בבי תרי פשיטא דאורייתא היא אם לא יגיד ונשא עונו. איברא בישוב קושיית רבינו כתבו התו' ד"ה פשיטא דנ"ל מאם לא יגיד כפשטא דגמ'. וה"ק קרא כשעובר בדבר שאם לא יגיד היה נושא על ידו עון אז יביא קרבן כו' וע' בסמ"ע ריש סי' כ"ח הסבר על הוכחת התו' ואכ"מ. אבל רבינו יישב דמנפש כי תחטא נ"ל דה"ק קרא דכי תחטא ואח"כ ושמעה קול אלה. והדר מפרש קרא מהו החטא היינו אם לא יגיד. וצריך טעם הא כמה פרשיות לא מיפרשן הכי כמו נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' וכן פ' דאשם תלוי ומנלן לפרש פרשה זו באופן אחר. ונראה דמשום דנ"ל בשבועות ד' ל"ד תחטא תחטא לגז"ש מאשם גזלות דבעדות ממון מיירי. וממילא מתפרש כמו התם דודאי הכי הוא דמשעה שגזל או כחש בדבר שבממון חטא. ואח"כ הוסיף למעול בה' בשבועה לשקר. וא"כ ה"פ דקרא דאשם גזילות. נפש כי תחטא. ואח"כ ומעלה מעל בה' ומפרש הפסוק מהו החטא וכחש בעמיתו בפקדון וגו'. והמעל הוא שנשבע על שקר. ויותר מזה מבואר בשאילתא ק"ג אות ב' בס"ד. ונ"ל מגז"ש דתחטא דכמו כן מתפרש הכא. ונפש כי תחטא ואח"כ ושמעה קול אלה. ומפרש מהו החטא אם לא יגיד. ובמ"ר ויקרא פ"ו מפרש ג"כ הכי ריב"ח מפרש קריא בסוטה ונפש כי תחטא היא שחטאה על בעלה כו' ע"ש:

2 שבועות פתח ↗

בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין – מִפִּי עַצְמוֹ, וּמִפִּי אֲחֵרִים אֵין חַיָּיבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָּהֶן בְּבֵית דִּין. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ וּבֵין מִפִּי אֲחֵרִים – אֵינָן חַיָּיבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָּהֶן בְּבֵית דִּין.

2 משנה תורה, הלכות עדות פתח ↗

הָעֵד מְצֻוֶּה לְהָעִיד בְּבֵית דִּין בְּכָל עֵדוּת שֶׁיּוֹדֵעַ. בֵּין בְּעֵדוּת שֶׁיְּחַיֵּב בָּהּ אֶת חֲבֵרוֹ בֵּין בְּעֵדוּת שֶׁיְּזַכֵּהוּ בּוֹ. וְהוּא שֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ לְהָעִיד בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ה א "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ":

2 ברכות פתח ↗

שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב ״וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם״. וְלִיגְמַר מִינַּהּ? אִיסּוּרָא מִמָּמוֹנָא לָא יָלְפִינַן.

« העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון ס״ח:כ״ו העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון ס״ט:ב׳ »